שניים מהמאפיינים המשמעותיים של עולמנו בעת הנוכחית הוא הגידול האקספוננציאלי בכמויות המידע וזמינותו לכל דכפין. כדי להתמודד בצורה מיטבית עם כמויות מידע אלה ועל מנת לפתור בעיות מורכבות בסביבת מידע זו, על בוגרי מערכת החינוך להיות מצוידים במיומנויות כלליות שיאפשרו להם לאתר ולסנן מתוך כלל המידע הזמין את פרטי המידע האמינים והרלוונטיים, לעבד בהצלחה את שפע הדעות והעובדות המרכיבות את המידע, להציג אותן באופן קוהרנטי ובהיר ולקבל החלטות מושכלות בהתאם לידע שגיבשו. נוסף על כך, עליהם אף לרכוש מיומנויות וידע שיאפשרו להם להסתגל באופן מהיר ויעיל להתפתחויות החזויות במבנה שוק התעסוקה.
מבין כלל המיומנויות הנדרשות בולט מקומן של המיומנויות הקוגניטיביות המאפשרות טיפול שיטתי, יעיל ופרודוקטיבי במידע המצטבר, הבנה עמוקה ומשמעותית של נושאים, רעיונות ומושגים, כמו גם שימוש הולם ומותאם בידע הדיסציפלינרי התיאורטי והמעשי הנרכש על ידי התלמידים במהלך חייהם, ובפרט בשנותיהם בבית הספר.
כיוון שביכולות כלליות עסקינן – יכולות תומכות ומנחות למידה והתפתחות ללא תלות בסוג הידע הנדון – רכישה מיטבית של המיומנויות הקוגניטיביות דורשת תרגול ואימון של היכולות המרכיבות אותן במגוון רחב של הקשרים לימודיים. לפיכך, הנחלת המיומנויות הקוגניטיביות תתבצע באמצעות שילוב פרקטיקות פדגוגיות המטפחות ידע ומיומנויות מטא-קוגניטיביות לתרגול יכולות הליבה השונות בשיעורים מקצועיים בכל הכיתות ובכלל תחומי הדעת, בהתאם להתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית, החברתית והלשונית של התלמידים.
האחריות על הנחלת המיומנויות הקוגניטיביות משותפת אפוא למורים מקצועיים בכל תחומי הדעת. על מנת לרכוש בהצלחה את המיומנות "חשיבה ביקורתית" למשל, על התלמידים ללמוד ולתרגל את יכולות הליבה שלה במושאי ידע ממגוון תחומים: ביקורת על פרשנות נתונה לטקסט מקראי בשיעורי תנ"ך, התמודדות עם ראיות ונימוקים במאמר דעה בעיתון בשיעורי אזרחות ואף ניסיונות לשכנע את חבריהם בשיעורי חינוך. עם זאת, באשכול המיומנויות הקוגניטיביות נכללות גם שתי מיומנויות חריגות – אוריינות מתמטית ואוריינות מדעית. על אף היותן יכולות כלליות אשר האחריות על הנחלתן נחלקת שווה בשווה בין כלל המורים, למעשה מורים למתמטיקה, למדעי הטבע ולמדעי החברה נושאים בחלק הארי של הנטל. במילים אחרות, מיומנות מדעית ומתמטית נלמדת ומתורגלת בעיקר בשיעורי מתמטיקה ומדעים: אוריינות מתמטית – מכיוון שאחת היכולות המרכזיות בה (שימוש בידע ובמיומנויות שנרכשו כדי להבין אובייקטים מתמטיים ואת הקשרים ביניהם, ויישומם לצורך למידה והרחבת הדעת על אודות מושאים חוץ מתמטיים) שימושית בייחוד בתחומי הדעת האלה; אוריינות מדעית – מכיוון שהיא תומכת ומנחה למידה בהקשרים הכוללים הסתמכות על נתונים אמפיריים אובייקטיביים, פרקטיקה נפוצה בייחוד במדעי החברה והטבע.
את המיומנויות באשכול המיומנויות הקוגניטיביות אפשר לחלק לשתי קבוצות:
1. מיומנויות המתבססות על ידע תיאורטי ומעשי אשר נרכש בשיעורים ייעודיים בבית הספר ואשר הנחלתן דורשת מומחיות פדגוגית ספציפית. לקבוצה זו שייכות המיומנויות: אוריינות לשונית, אוריינות מתמטית ואוריינות מדעית.
2. מיומנויות אשר אינן מתבססות על ידע תיאורטי ומעשי מסוים ולכן נדרש להתאימן לדרכי החשיבה המקובלות בתחומי הדעת השונים. לקבוצה זו שייכות המיומנויות: חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית, אוריינות מידע ואוריינות דיגיטלית.